זה מאוד סקסי להגיד שאני קורא ספרים מאז ומעולם.

שבגיל 4 קראתי את מלחמה ושלום ושבגיל 6 סיימתי

את כל ספריי המינגווי. אבל לא כך הדבר...

למעשה אמא שלי מספרת שכשהייתי ילד והיא רצתה

להקריא לי סיפור הייתי סוגר לה את הספר

(הייתי ממש חצוף ולא מנומס פעם, מסתבר).

​

בגיל 18 החברה הראשונה שלי הניחה בידיי את הספר

הראשון שקראתי. כמה רציתי לקרוא? קצת.

כמה רציתי להרשים אותה? הרבה. אז קראתי.

לקח לי תשעה חודשים לסיים אותו, מה שהיה מאוד לא מרשים. איך אני יודע? היא נפרדה ממני אחר כך.

אבל זה כבר סיפור אחר.

​

מאז אותו ספר ראשון הספרייה שלי המשיכה לגדול. התאהבתי בקריאה, התאהבתי ביכולת לברוא עולם שלם, להיסחף אחרי כתיבה מרתקת ולחיות לכמה רגעים במקום אחר, עם אנשים אחרים שמתקיימים אי שם בדמיון שלי.

את הנגיעה המקצועית שלי לכתיבה פיתחתי בשיעורי תסריטאות כחלק מלימודי התואר בקולנוע שעשיתי לפני הצבא, ומאז תיקיית הכתיבה שלי במחשב לא מפסיקה לגדול.